סמכות שיפוט

לג'יין קריסטי, אשר העתיקה את מגוריה לאי היווני לסבוס, אתר אינטרנט המוקדש לדיווחי התנועה ברחבי לונדון. סאלי הארפר, אשר הסתמכה על אתרה של ג'יין, מצאה עצמה מאחרת לפגישת עסקים חשובה בשל הסתמכות על מידע מוטעה באתר, ומעוניינת לתבוע את ג'יין - אך תוהה באיזה בית משפט תוכל להגיש את תביעתה.

אנו יכולים ממקום מושבנו במדינת ישראל לנהל עסק העוסק במתן שירות לתושבי ארצות הברית כאשר השרתים ממוקמים באחת ממדינות אירופה. במצב זה - באיזו מדינה, אם בכלל, נוכל לתבוע או אנו עלולים להתבע?

לפני שנבחן לעומק את השאלה של סמכות שיפוט ברשת האינטרנט, חשוב לדעת כי סמכות השיפוט מבוססת, כעיקרון, על רעיון הריבונות הטריטוריאלית: המדינה מחילה את חוקיה על הנמצאים בגבולה. עם התפתחות המסחר הבינלאומי נוצר הצורך בהרחבת סמכות השיפוט, וכך התפתחו כלים המאפשרים את הרחבת הסמכות כלפי אנשים הנמצאים מחוץ לגבולות המדינה.

סמכות שיפוט בינלאומית

הכללים להמצאת כתבי בית דין מחוץ לתחום מדינת ישראל (הגשת תביעה בארץ כלפי נתבע אשר אינו נמצא במדינת ישראל), קבועים בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, והם מאפשרים הגשת תביעה בארץ במקרים הבאים, בין היתר:

• כאשר מקום מגוריו הרגיל של הנתבע הינו בישראל.
• כאשר עילת התביעה הינה אכיפת חוזה אשר נכרת במדינת ישראל. כאשר נושא התביעה הינה הפרת חוזה במדינת ישראל.
• כאשר מבקשים צו מניעה לגבי דבר אשר נעשה או עומד להיעשות בישראל.
• כאשר התביעה מבוססת על מעשה או מחדל שנעשו במדינת ישראל.

תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי

רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה:

(1) מבקשים סעד נגד אדם שמקום מושבו או מקום מגוריו הרגיל בתחום המדינה;

(2) נושא התובענה הוא כולו מקרקעין המצויים בתחום המדינה;

(3) מבקשים לפרש, לתקן, לבטל או לאכוף פעולה, שטר, צוואה, חוזה, התחייבות או חבות בנוגע למקרקעין המצויים בתחום המדינה;

(4) התובענה היא לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפסלו או לעשות בו על דרך אחרת, או לקבל דמי נזק או סעד אחר בשל הפרתו, באחד המקרים האלה:

(א) החוזה נעשה בתחום המדינה;

(ב) החוזה נעשה בידי מורשה העוסק או המתגורר בתחום המדינה, או באמצעותו, מטעם מרשה העוסק או המתגורר מחוץ לתחום המדינה;

(ג) על החוזה חלים דיני מדינת ישראל לפי כתבו או מכללא;

(5) תובעים על הפרת חוזה בתחום המדינה - ואין נפקא מינה היכן נעשה החוזה - אפילו קדמה לאותה הפרה, או נלוותה אליה, הפרה מחוץ לתחום המדינה אשר שללה את האפשרות לקיים אותו חלק מן החוזה שצריך היה לקיימו בתחום המדינה;

(6) מבקשים צו מניעה לגבי דבר הנעשה או עומד להיעשות בתחום המדינה, או מבקשים למנוע או להסיר מטרד בתחום המדינה, בין אם מבקשים גם דמי נזק בקשר לכך ובין אם לאו;

(7) התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה;

(8) מבקשים לאכוף פסק-חוץ, כמשמעותו בחוק אכיפת פסקי-חוץ תשי"ח–1958, או פסק-בוררות-חוץ כמשמעותו בחוק הבוררות, תשכ"ח–1968;

 

סגור

כדי למנוע מצבים בהם נעשה שימוש לא ראוי בסמכות השיפוט של בתי המשפט בישראל התפתח בנוסף לתנאים אלו עקרון הפורום הבלתי נאות - טענה של הנתבע לפיה אף שיש לבית המשפט הסמכות לדון בעניין, הרי שראוי להפנות את העניין לבית משפט אחר.

לעניין ניהול אתר אינטרנט, בתי המשפט בארצות הברית קבעו כי כאשר משתמש ברשת האינטרנט נהנה מהמערכת המשפטית ומהתשתית של מדינה מסוימת (על ידי כך שהא מכוון את עסקיו ושירותיו לאותה מדינה) הוא מכפיף עצמו גם לעול ההתדיינות באותה מדינה ולבתי המשפט באותה מדינה תהיה סמכות שיפוט (Asahi Metal Indus. Co. v. Superior Ct 480 U.S. 102, 1987).

לעומת זאת, עצם העובדה שניתן להגיע לאתר אינטרנט ממדינה מסוימת אינה מובילה לקניית סמכות שיפוט באותה מדינה – יש צורך בפעולה אקטיבית ומכוונת בכדי שבית המשפט יגבש סמכות שיפוט (Millenium Enterprises, Inc. v. Millenium Music, L.P., 33 F. Supp.2d 907, 1999).

נראה כי מבחן ההכפפה המכוונת ישים גם במדינת ישראל, וכך קבעו בתי המשפט כי קיימת סמכות שיפוט במקרים בהם לצדדים הייתה ציפייה סבירה כי הליכי המשפט יתקיימו בישראל (יהונתן בר שדה, האינטרנט והמשפט המסחרי המקוון (מהדורה שנייה, מרץ 2002, הוצאת פרלשטיין גינוסר בע"מ), עמ' 183).

לעניין מישור היחסים שבין משתמשים ברשת האינטרנט, בפסק דין Compuserve האמריקאי (Compuserve v. Patterson, 1996 WL 405356 (6th Cir(Ohio)), No. 95-3452, 22.7.96) קבע בית המשפט באוהיו כי במקרה בו אדם השתמש שימוש אינטנסיבי במערכת מחשבים הנמצאת במדינה ועסקיו מתבצעים באמצעות אותה מערכת מחשבים, הרי שבית המשפט יקנה סמכות שיפוט.

כל זה טוב ויפה לעניין רכישת סמכות השיפוט, אך האם בתי המשפט בישראל יכירו בסמכות זו? בהנחה שניתן פסק דין כנגד חברה ישראלית בבית משפט זר, האם בית המשפט הישראלי יאפשר את אכיפתם?

סוגיה זו עלתה לדיון בפסק דין Ahava, שם קבע בית המשפט (הפ 3137/04 Ahava נ' ג'י דבליו ג'י בע"מ, פורסם בפסק-דין) כי כאשר חברה משווקת באמצעות אתרה מוצרים לתושבי ארצות הברית ואף מייחדת את אתרה לשם כך, בית המשפט האמריקאי אכן קונה סמכות שיפוט ובית המשפט הישראלי יכיר בפסק זה.

סמכות שיפוט מקומית

שאלת סמכות השיפוט חשובה לא רק במישור הבינלאומי, אלא כפי שנראה - גם בין בתי המשפט השונים באותה מדינה וכך, טרם הגשת תביעה עלינו לשאול את עצמינו לאיזה בית משפט קיימת סמכות מקומית – לאיזה בית משפט, במדינת ישראל, ניתן להגיש תביעה כנגד פעולות שנעשו ברשת האינטרנט.

סמכות שיפוט מקומית תנתן, לפי תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, לבית המשפט אשר באזור שיפוטו אחד מהבאים:

• מקום מגוריו או עסקו של הנתבע.
• המקום בו נוצרה ההתחייבות, העומדת בבסיס התביעה.
• המקום שנועד לקיום ההתחייבות.
• מקום המסירה של הנכס בגינו תובעים.
• מקום המעשה או המחדל בגינו תובעים.

תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי

תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.

 

סגור

בית המשפט דן בנושא בפסק דין לנדאו (בש"א 884 בתיק עיקרי 566/02 גיל לנדאו נ' בני חסון) אשר עסק בפרסום לשון הרע באינטרנט וקבע כי:

לגבי הפרסום באינטרנט הדין הישראלי אינו מספק תשובה ברורה לשאלה מהי סמכות השיפוט המקומית של פרסום משמיץ שנעשה באמצעות האינטרנט.

למרות זאת, ניתן להשליך על כך שהפרסום באינטרנט כמוהו כפירסום בעיתון. התפוצה באינטרנט מגיעה לכל רחבי הארץ ואף מעבר לגבולות מדינת ישראל והפירסום יכול להגיע לכל משתמש באתרי האינטרנט.

לכן, גם אם משרדי אתרי האינטרנט או מרכזי המחשבים המרכזים את מעבר התקשורת ממוקמים במרכז הארץ, הרי שהפירסום באתרים מגיע לכל משתמש בארץ, ובוודאי, בין השאר, גם לתושבי מחוז הדרום.

נראה אם כן כי כאשר אנו עוסקים בעילות תביעה הנוצרות עקב פרסומים ברשת האינטרנט, על ידי תושב ישראל, ניתן להגיש את התביעה בכל בית משפט בישראל.