מס ערך מוסף

מס ערך מוסף הינו מס המוטל לכל אורך שרשרת הקנייה, כאשר הנושא בנטל המס הינו בסופו של דבר הצרכן הסופי - מס ערך מוסף מתווסף, על פי חוק, למחיר הסופי של המוצר.

בעל העסק, אשר שילם בעצמו מס ערך מוסף עם קניית המוצר מהספק, מחייב את הצרכן הסופי בתשלום עבור המוצר + מע"מ. אם המוצר אינו נמכר לבסוף, או נמכר בהפסד, זכאי בעל העסק להחזר מע"מ.

כאשר אנו עוסקים בגביית מס ערך מוסף על שירותים ומוצרים הנמכרים במסגרת רשת האינטרנט, עלינו להבחין בין שירות הניתן בחו"ל, על ידי תושב ישראלי, לבין שירות הניתן בישראל, על ידי תושב חוץ (כאשר השירות ניתן בישראל, על ידי תושב ישראלי, וודאי שיש לשלם מע"מ).

אנו נתמקד דווקא בשירותים הניתנים ברשת האינטרנט עצמה (ולא ברכישת מוצרים), שכן הללו מהווים את עיקר הבעיה.

ראשית לעניין שירות הניתן בחו"ל על ידי תושב ישראלי -

הנושא במס הינו הצרכן הסופי ומאחר ומדינת ישראל אינה מבקשת להטיל מס זה על תושבי חוץ, הרי שכאשר שירות ניתן מחוץ לגבולות המדינה חוק מס ערך מוסף קובע כי המכירה תחויב במס בשיעור 0.

משמעות קביעת מס בשיעור 0 הינה כי באפשרות בעל העסק לקבל החזר על סכום מס הערך המוסף אשר הוא עצמו נאלץ להוציא ברכישת המוצר מהספק.

הבעיה מתעוררת כאשר המדינה מבקשת להטיל מס על שירותים המוצעים דרך האינטרנט, לתושבי ישראל, על ידי תושב חוץ. על מנת שניתן יהיה לגבות מס ערך מוסף, יש צורך בהוכחת זיקה בין המדינה לבין משלם המס, אך כאשר מדובר בעסקאות ברשת האינטרנט עניין הזיקה מורכב.

ככלל, מס ערך מוסף מוטל על עסקאות המתבצעות במדינת ישראל, טובין המיובאים למדינה, וכן שירותים הניתנים בישראל או לתושב ישראלי.

יתכן וניתן ללמוד את הזיקה הנדרשת מעמדת אגף המכס והמע"מ לשירותי תקשורת המוצעים בישראל על ידי חברות זרות. ביחס לשירותים אלו קבע אגף המכס והמע"מ כי כאשר תושב ישראלי הנמצא בישראל עושה שימוש בשירות זה, הרי שיחול עליה מס ערך מוסף (אף שיודגש כי אכיפת הגבייה במקרה זה הינה בעייתית).