חיובים ואיסורים

איסור הטעיה וחובת הגילוי

לצרכן נחיתות אינפורמטיבית אל מול בעל העסק, הבקי ומכיר את רזי המוצר הנמכר. פער זה עומד בבסיס הוראות חוק הגנת הצרכן , התשמ"א-1981, לעניין איסור הטעיה והטלת חובות גילוי על בעל העסק.

לעניין הטעיה, סעיף 2 אוסר על ביצוע דבר אשר עלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה, בין אם במהלך המשא ומתן ובין אם בפרסומת, וזאת גם לאחר מועד ההתקשרות.

סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות

(א) לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן – הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים בעסקה:

(1) הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות;

(2) המידה, המשקל, הצורה והמרכיבים של נכס;

(3) מועד ההספקה או מועד מתן השירות;

(4) השימוש שניתן לעשות בנכס או בשירות, התועלת שניתן להפיק מהם והסיכונים הכרוכים בהם;

(5) דרכי הטיפול בנכס;

(6) זהות היצרן, היבואן או נותן השירות;

(7) השם או הכינוי המסחרי של הנכס או השירות;

(8) מקום הייצור של הנכס;

(9) תאריך הייצור של הנכס או תאריך תפוגתו;

(10) החסות, העידוד או ההרשאה שניתנו לייצור הנכס או למכירתו או למתן השירות;

(11) התאמתו של הנכס או השירות לתקן, למיפרט או לדגם;

(12) קיומם של חלפים, אביזרים או חמרים המיוחדים או המתאימים לתיקון הנכס או לשימוש בו;

(13) המחיר הרגיל או המקובל או המחיר שנדרש בעבר, לרבות תנאי האשראי ושיעור הריבית;

(14) חוות דעת מקצועית או תוצאות של בדיקה שניתנו לגבי טיב הנכס או השירות, מהותם, תוצאות השימוש בהם, והסיכונים הכרוכים בהם;

(15) השימוש הקודם שנעשה בנכס או היותו חדש או משופץ;

(16) שירות אחזקה ותנאיו;

(17) תנאי אחריות לנכס או לשירות;

(18) כמות הטובין שבמלאי מסוג נושא העסקה;

(19) היות העסקה שלא במהלך עסקים;

(20) היות מקורו של הנכס הנמכר בפשיטת רגל, בכינוס נכסים או בפירוק של חברה;

(21) תנאי הביטול של עסקה.

(ב) לא ימכור עוסק, לא ייבא ולא יחזיק לצרכי מסחר נכס שיש בו הטעיה ולא ישתמש בנכס כאמור למתן שירות.

(ב1) לא יציב עוסק שלט ולא יודיע בכל דרך אחרת, שאין הוא אחראי לכל נזק גוף העלול להיגרם לצרכן בתחום העסק או בחצריו.

(ב2) עוסק המודיע, בכל דרך שהיא, שאין לצרכן זכות לבטל עסקה, או לקבל חזרה את כספו, יסייג את הודעתו באופן שיובהר כי האמור בהודעה אינו חל במקרים שנקבעו לפי חוק.

(ג) הוראות סעיף זה יחולו גם על פרסומת.

 

סגור

כפי שאנו רואים, בשונה מסעיף 15 לחוק החוזים, הקובע כי "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה" הטעיה לעניין דיני הגנת הצרכן אינה דורשת שהרוכש הפוטנציאלי אכן יבצע את הרכישה.

כך גם עולה מפס"ד ברזני (דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385), שם קבע בית המשפט כי בכדי שתתקיים עילת תביעה מספיק שתתקיים הטעייה פוטנציאלית.

האם כל הגזמה תהווה הטעיה?בית המשפט דן בשאלה זו במספר פסקי דין, וביצע הבחנה בין "גוזמה מסחרית" להטעיה, ראו למשל את דברי בית המשפט בפס"ד יוספוב (עפ (י-ם) 001958/98 יוסיפוף אהרון נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו):

למעשה, העדר הטעיה אינה מספיקה, סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן קובע כי על בית העסק לגלות כל פגם המפחיתים מערכו של הנכס, או כל תכונה המחייבת החזקה או שימוש בדרך מיוחדת בכדי למנוע פגיעה למשתמש.

סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן

(א) עוסק חייב לגלות לצרכן –

(1) כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס;

(2) כל תכונה בנכס המחייבת החזקה או שימוש בדרך מיוחדת כדי למנוע פגיעה למשתמש בו או לאדם אחר או לנכס תוך שימוש רגיל או טיפול רגיל;

(3) כל פרט מהותי לגבי נכס שקבע השר באישור ועדת הכלכלה של הכנסת;

אולם תהא זו הגנה לעוסק אם הוכיח כי הפגם, האיכות או התכונה או הפרט המהותי בנכס היו ידועים לצרכן.

(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם על שירות.

 

סגור

ציינו כי איסור ההטעיה חל גם על פרסומות, וכך, סעיף 7(ג) לחוק הגנת הצרכן קובע כי פרסומת העלולה להביא אדם להניח כי האמור בה אינו פרסומת, יראו בה פרסומת מטעה אף אם תוכנה איננו מטעה.

סעיף 7 לחוק הגנת הצרכן

(א) היתה הטעיה בפרסומת, יראו כמפירים את הוראות סעיף 2 –

(1) את מי שמטעמו נעשתה הפרסומת ואת האדם שהביא את הדבר לפרסום וגרם בכך לפרסומו;

(2) אם היתה הפרסומת מטעה על פניה או שהם ידעו שהיא מטעה - אף את המפיץ או מי שהחליט בפועל על הפרסום.

(ב) הובאו בפרסומת עובדות בדבר התכונות של נכס או של שירות או בדבר ממצאי בדיקה שנעשתה בהם, או בדבר התוצאות הצפויות מהשימוש בהם, יהא הממונה רשאי לדרוש ממי שמטעמו נעשתה הפרסומת או ממי שהביא את הדבר לפרסום וגרם בכך לפרסומו שיציג ראיות להוכחת אותן עובדות; לא הציג ראיות כאמור להנחת דעתו של הממונה, תהא בכך ראיה לכאורה שהפרסומת היתה מטעה, אולם תהא זו הגנה למי שמטעמו נעשתה הפרסומת ולאדם שהביא את הדבר לפרסום וגרם בכך לפרסומו כי לא ידעו ולא היה עליהם לדעת שהפרסומת מטעה.

(ג) (1) פרסומת העלולה להביא אדם סביר להניח, כי האמור בה אינו פרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה אף אם תכנה איננו מטעה;

(2) המפרסם פרסומת בצורה של כתבה, מאמר או ידיעה עיתונאית, בלי לציין באופן ברור כי המדובר בפרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה, אף אם תוכנה אינו מטעה;

(3) לענין סעיף קטן זה, השתתפות עיתונאי, לרבות מגיש, קריין או מנחה בכל כלי תקשורת, בפרסומת, יראו אותה כפרסומת מטעה, אם אין בה הבחנה ברורה בין עבודתו המקצועית לבין הפרסומת;

(4) השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע כללים בדבר הנוסח והדרך שבהם על המפרסם לציין או לשדר כי מדובר בפרסומת.

(ד) חזקה שפרסומת נעשתה בידי מי שמצויין בה כמציע הנכס או השירות, אלא אם כן צויין אחרת בפרסומת עצמה.

(ה) פרסומת העלולה להטעות צרכן בישראל - אחת היא, לענין סעיף זה, אם נעשתה בישראל או מחוצה לה.

 

סגור

חובת הצגת מחיר

סעיף 17ב לחוק הגנת הצרכן קובע כי על בעל עסק להציג

סעיף 17ב לחוק הגנת הצרכן

(א) עוסק המציע, המציג או המוכר טובין לצרכן יציג על גביהם או על גבי אריזתם את מחירם הכולל.

(ב) הצגת המחיר כאמור בסעיף קטן (א) תהיה -

(1) של המחיר הכולל בלבד, ורק במטבע ישראלי;

(2) במקום הנראה לעין, בספרות ברורות וקריאות.

(ג) הוראות סעיפים קטנים (א) ו- (ב) יחולו גם על טובין המוצגים על ידי עוסק לראווה בכל דרך שהיא, באופן הנותן יסוד להניח שהטובין, או טובין הדומים להם, מוצעים על ידיו לצרכן למכירה.

(ד) המחיר המחייב של טובין יהיה המחיר שהוצג עליהם בהתאם להוראות סעיף זה, אף אם מחירם בקופה גבוה מהמחיר האמור.

(ה) השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע סוגי טובין שלגביהם תהיה חובה להציג, נוסף על המחיר הכולל או במקומו, את המחיר ליחידת מידה, משקל או נפח, הכל כפי שיקבע.

 

סגור

בפס"ד עמרי וייל (א 836/05 (מחוזי נצרת) עומרי וייל נ' גטר טק בע"מ, פורסם בפסק-דין) מציין בית המשפט כי "באתרים שבהם מוצגים מוצרים למכירה, קיימת חובה לפרסום המחיר לצד כל מוצר", וכך מציין בית המשפט בפס"ד חבר אבשלום:

בית המשפט בפס"ד חבר אבשלום קיבל את התביעה בטענה כי החברה אינה יכולה לסגת מהמחיר שצוין, אך ניתן למצוא גם פסיקה שונה, לדוגמא בפסק דין לחמי (ת"ק (ת"א) 5331/06 לחמי סער נ' חב' אלקטרו שופ בע"מ, לא פורסם) שם הכיר בית המשפט בתניה בהסכם המשתמש המתירה לאתר האינטרנט לסגת מעסקה במקרה של טעות קולמוס (המקרה שלפני בית המשפט דן בזכייה במכרז אינטרנטי למוצר אשר נטען כי כלל לא קיים בשוק).