אחריות רשתות שיתוף

כאשר אנו מתמודדים עם אחריות של מנהלי רשתות השיתוף, חשוב שנזכור שרשתות שיתוף הקבצים משמשות לא רק לשיתוף קבצים מפרים – מטרתן המוצהרת הינה לכאורה שיתוף קבצים לגיטימיים.

עצם העובדה שמכשיר מהווה גם אמצעי להפרת זכויות יוצרים אינה אומרת בהכרח ששיווק המכשיר אסור, כאשר לעניין זה ניתן לדמות את רשתות שיתוף הקבצים לאותו מכשיר וידיאו קלאסי.

הרחבה לעניין הלכת סוני ומכשירי וידאו

בשנות השמונים של המאה העשרים, כאשר יצאו לשוק מכשירי הוידיאו הביתיים אשר אפשרו הקלטה ביתית,  הזדעקה תעשיית הקולנוע בטענה כי מכשירים אלו מאפשרים העתקה של יצירות קולנוע – הפרה בוטה של זכויות יוצרים, ואם כך, הרי שמכירתם על ידי חברת סוני מעודדת הפרות אלו.

בית המשפט בחן את הטענה בפס"ד Sony האמריקאי (Sony Corp of America v. Universal City Studios, Inc., 464 U.S. 417 (1984)) וקבע כי ההחלטה האם שיווק של מכשיר אשר יכול להפר זכויות יוצרים, תלוי בשאלה האם קיים במכשיר שימוש מהותי שאינו מפר.

ובמקרה של סוני – אף שהוסכם על כל הצדדים שמכשיר הוידיאו בהחלט יכול לשמש להפרת זכות יוצרים, מאחר ומכשיר הוידיאו משמש לשימושים מהותיים שאינם מפרים (הקלטת תוכניות לצפייה מאוחרת יותר, "Time Shifting", על ידי המקליט הינה שימוש מותר), סוני עצמה אינה מפרה זכויות יוצרים.

 

סגור

כאשר התעוררה התביעה כנגד חברת  Napster עלתה בפני בית המשפט הטענה כי אין הבדל בין מקרה זה לבין שיווק מכשיר הוידיאו, שהרי השימוש ב- Napster נועד לשתף גם יצירות לגיטימיות (ויוצרים מסוימים אכן החלו דרכם בצורה זו).

בית המשפט פסק (A&M Records Inc. v. Napster Inc., 239 F.3d 1004 (9th Cir. 2001)) אמנם כנגד Napster, אך קיבל את הטענה הספציפית וקבע שהעובדה שרשת שיתוף מאפשרת שיתוף של יצירות מוגנות אינה מספיקה כשלעצמה להטלת אחריות תורמת להפרת הזכויות שמבצעים המשתמשים (אחריות תורמת הינה מצב בו מפתים, מרשים או מאשרים הפרה של זכות יוצרים של אחר).

הסיבה שבית המשפט פסק לבסוף כנגד Napster הינה שכן להבדיל מפסק הדין שנקבע בעניין סוני, Napster ידעה על הפרות הזכויות הספציפיות ועל כן קבע בית המשפט כי ל-  Napster אחריות תורמת להפרות אשר מבצעים משתמשיה.

רשת השיתוף של Napster הייתה רשת שיתוף מרכזית – Napster ניהלה בשרתיה אינדקס של היצירות ואת מנוע החיפוש שבו נעזרו המשתמשים לאיתור היצירות שברצונם להוריד.

בית המשפט נדרש לסוגיה פעם נוספת במקרה של רשת שיתוף קבצים בשם Aimster, שם קבע בית המשפט (In re Aimster Copyright Litigation, 334 F.3d 643 (7th Cir. 2003)) כי הצפנת המידע כך שלא יהיה גלוי לעיני מנהלי הרשת אינה מועילה - כאשר הרשת "עוצמת את עיניה" מלראות את ההפרות על ידי הצפנת התקשורת בין המשתמשים לשרת המרכזי, הדבר שקול משפטית לידיעה על ההפרות, וכאשר זו קיימת, ולא נעשה דבר למנוע את ההפרות, הרי שלרשת אחריות תורמת להפרת זכויות היוצרים.

הרחבה לעניין Aimster

רשת זו, בדומה לרשת השיתוף של Napster, הייתה רשת שיתוף מרוכזת, אך מנהלי  Aimster הסיקו מסקנות מפסק הדין כנגד Napster – אם ידיעתה של Napster על ההפרות הובילה לכך שהיא נשאה באחריות, החליטו מנהלי Aimster כי הם יימנעו מלדעת על ההפרות על ידי כך שתחלופת המידע בין המשתמשים והמאגר המרכזי תתבצע בצורה מוצפנת. אי ידיעה, כך הניחו, תפטור מעונש.

בית המשפט אישר שניהול רשת, כשלעצמו, אינו מהווה הפרת זכות יוצרים, אך  בשונה מפסק הדין בעניין Napster הוא קבע כי על מנהלי הרשת להוכיח שהמשתמשים אכן עושים ברשת השיתוף שימוש מהותי שאינו מפר.

כאשר מנהלי הרשת מוכיחים כי אכן נעשה ברשת שימוש מהותי שאינו מפר, לא נדרוש מהרשת לסיים את פעילותה אך ורק בשל ההפרות שכן מתבצעות – גם במקרה שרשת השיתוף יודעת על הפרת זכויות שמתבצעת על ידי המשתמשים, היא לא תישא באחריות אם אין ביכולתה למנוע זאת בעלות סבירה.

 

 

סגור

Napster ו- Aimster היו רשתות שיתוף מהדור הישן והמרוכז. הרשתות החדשות, לעומת זאת, מתבססות על כך שאיתור והורדת הקבצים מתבצעת באמצעות תוכנת השיתוף, אותה מתקין המשתמש במחשבו האישי.

כאשר נדרש בית המשפט האמריקאי לסוגית מפיצי תוכנות לשיתוף קבצים, בעניין Grokster, נמנע בית המשפט העליון (MGM Studios, Inc. v. Grokster, Ltd. 545 U.S. 913 (2005)) מלבחון האם קיים שימוש מהותי מפר. בית המשפט קבע כי הלכת סוני כלל אינה רלוונטית כאשר מטרתו המובהקת של מפיץ התוכנה הינה שיתוף קבצים מפרים.

לעומת רשתות קודמות, רשת ה- BitTorrent אינה מאפשרת איתור של קבצים דרך הרשת עצמה, ואת המזהה הנדרש להורדת קובץ מרשת השיתוף מעביר המשתמש המבקש לשתף את הקובץ לחבריו או מעלה את המזהה לאתרים שונים ברשת האינטרנט.

אתרים אלו מסייעים למשתמשי רשת השיתוף לאתר את היצירות שברצונם להוריד, וכך תורמים להפרת זכויות היוצרים – ובמילים אחרות, לאתרים אלו אחריות תורמת להפרות. כך גם נפסק במשפטם של מנהלי אתר האינטרנט The Pirate Bay, שם מצא בית המשפט השוודי כי מנהלי האתר תרמו להפרת זכויות היוצרים אשר ביצעו משתמשי רשת ה- BitTorrent.

נראה כי בית המשפט בישראל קיבל את גישת בית המשפט האמריקאי וקבע שהעמדה של תוכנות שיתוף קבצים ומתן קישורים לקבצים מפרים מהווים הפרת זכות יוצרים (שרה פרזנטי, דיני זכויות יוצרים (מהדורה שלישית, אוגוסט 2008, הוצאת פרלשטיין גינוסר ב"מ), עמ' 629) - כך למשל הורה בית המשפט המחוזי בפס"ד אלי עמר (ת"א 167/07 אן אם סי ואח' נ' אלי עמר ואח' (לא פורסם)) לספקיות האינטרנט בישראל לחסום גישת גולשים לאתר אשר סיפק קישורים לקבצים מפרים.