דואר זבל

תופעת דואר הזבל, ה- Spam, הפכה בשנים האחרונות למטרד כלל עולמי והיקפה מצוי במגמת עליה. בכדי להבין את גודל הבעיה די לנו לעיין בנתונים אשר מציג ארגון התקשורת העולמי (International Telecommunication Union - Press Release, Geneva, 9 July 2004):

Spam ranges from commercial advertising and offensive material to messages that support fraudulent and criminal activities. Today, it is estimated that 80% of email traffic is spam and the costs of spam to the global economy amounts to USD 25 billion annually. In addition to financial costs, it is also causing losses of productivity to service providers, businesses and end-users alike. With the growing dependence of users on the Internet and email for their personal and professional communications, spam threatens the very foundation of our information society.

הנתונים מבהילים – 80% מכלל הודעות הדוא"ל הינן הודעות דואר זבל והנזק הכספי למשק העולמי הוערך ב- 25 מיליארד דולר ארה"ב בשנת 2004 (עלויות אלו משקפות את הצורך להצטייד בשרתים חזקים, להגדיל את נפח החיבור לאינטרנט, להשקיע בטכנולוגיה מתקדמת לסינון דואר זבל, ומבלי לציין את הפסד שעות העבודה הנגרם למשק)!

לכאורה ניתן לחסום דואר זבל, ואכן ישנן חברות המציעות שירותים אלו, אך כדברי איגוד האינטרנט הישראלי:

על אף מאמצים טכנולוגיים ומשאבים כספיים רבים המושקעים ביצירת טכנולוגיות שיגנו מפני דואר זבל, הפתרונות הנוצרים מצליחים לצמצם את הבעייה לתקופה קצרה בלבד בכל פעם.

במצב זה, לא נותרה למחוקק ברירה אלא להתערב ולקבוע את הוראות תיקון מספר 40 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, תיקון המכונה "חוק הספאם". הוראות אלו חלות, בשינויים קלים, הן על הודעת דוא"ל, הודעת פקסימיליה והודעות SMS.

חשוב לציין כי אנו משתמשים לשם הנוחות במונח דואר אלקטרוני, אך למעשה החוק אינו מבצע הבחנה בין הודעה המגיעה לתיבת הדואר האלקטרוני לכזו הנשלחת במערכת מסרים של רשת חברתית - גם זו וגם זו עלולות להחשב כדואר זבל.