(עדכון אחרון: 02.07.10)

סטיב טיילור מעוניין להקים אתר ובו יציג קטעים נבחרים מתוך סרטים שבקולקציית הסרטים האהובים עליו, אך חושש שמא הדבר ייחשב לפרסום חומר תועבה.

במחזה AvenuQ פוצחת אחת הדמויות בשיר הלל לטכנולוגיית האינטרנט, שיר הלל אשר נקטע שוב ושוב כאשר דמות אחרת מתעקשת ש- "The internet is for Porn", ואכן – השימוש והתפתחות רשת האינטרנט קשורים בצורה הדוקה לתעשיית הפורנוגרפיה.

מהו חומר תועבה?

לפני שאנו בוחנים מהן ההגבלות על הקמת אתרי אינטרנט המכילים חומר תועבה, עלינו להבין מהי בעצם תועבה, והאם אתרי אינטרנט למבוגרים עונים על הגדרה זו.

הבעיה הראשונה בה אנו נתקלים היא שהחוק לא מגדיר מהי תועבה, ולמעשה נמנע מהגדרה זאת, כפי שניתן לראות בדבריו של שר המשפטים דאז, דן מרידור, בדיון בהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 39), התשנ"א-1991 (קריאה ראשונה, הישיבה ה- 319 של הכנסת ה- 12, 9/07/1991):

קשה מאוד להגדיר "תועבה". תועבה היא עניין המשתנה לפי השקפות העולם של החברה, משתנה לפי הזמנים, והגדרתו באמת נמדדת ונקבעת לפי האיזון בין הערכים השונים שהחברה מאמינה בהם והאינטרסים שהיא רוצה להגן עליהם.

למעשה נראה כי המחוקק נמנע מהגדרה בכדי שלא לקבוע כללים נוקשים, ולהשאיר את ההחלטה אם להגיש כתב אישום בכל מקרה קונקרטי בידי היועץ המשפטי לממשלה.

הרחבה לעניין השאלה מהו חומר תועבה

בהמשך דבריו של דן מרידור, מציין מרידור כי:

לכן, באמת לא הוגשו הרבה משפטים בשום מדינה חופשית בעניינים אלה, וכשהם מוגשים - פרט למקרים קיצוניים מאוד - הם גם יוצרים בעיות לא-מעטות... אבל הסעיף קיים, ובמקרים קיצוניים צריך וראוי להשתמש בו...

מתי יוגש כתב-אישום, כבר אמרנו ולא אחזור על זה. היועץ המשפטי לממשלה יחליט, רק הוא, כי לא רצינו שכל תובע, כל שוטר, כל ראש עיר, כל יועץ משפטי יחליטו לפי שיקול דעתם מתי זאת תועבה. היועץ המשפטי, חזקה עליו שישקול את השיקול הקשה הזה:

מתי ראוי למנוע את חופש הביטוי מפני שהתועבה היא כה חמורה. אין תשובות קלות, אבל יש מי שמחליט, אין לנו דרך טובה מזו.

הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת פרסום תועבה), התשס"ז-2007 (פ/2868/17), אשר מנסה לקדם חבר הכנסת מיכאל איתן, מבקשת להגדיר פרסום תועבה בצורה אשר מציבה את הדגש על אלימות וביזוי:

"פרסום תועבה" - פרסום שעיקרו אחד מאלה, ובלבד שאינו בעל ערך, לרבות ערך מדעי, אומנותו, חדשותי, חינוכי או חברתי, המצדיק את פרסומו בנסיבות העניין:

(1) הצגת יחסי מין שיש בהם אלימות או התעללות או שהם מלווים באלימות או בהתעללות או שיש בהם בזוי או השפלה גסים או שיש בהם ניצול קטינים;

(2) הצגת מעשי אלימות קשים.

אל מול הגדרה זו, מסקירת הספרות המשפטית מצאה זיו-גולדמן (נטע זיו-גולדמן, "פורנוגרפיה, חופש הביטוי וזכויות נשים", מעמד האשה בחברה ובמשפט 339 (תשנ"ה)) שלושה רכיבים, אשר כפי הנראה נדרשים בכדי שנגדיר חומר כחומר תועבה:

  1. תיאור או עיסוק במין.
  2. שיש בו כדי להשחית את המוסר.
  3. הנעדר כל ערך אומנותי, תרבותי או חברתי.

 

סגור

מהן הפעולות האסורות?

סעיף 214(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, קובע עונש מאסר של שלוש שנים למפרסם פרסום תועבה, או המכין אותו לצרכי פרסום.

סעיף 214 לחוק העונשין

(1) מפרסם פרסום תועבה או מכינו לצורכי פרסום;

(2) מציג, מארגן או מפיק הצגת תועבה -

(א) במקום ציבורי;

(ב) במקום שאינו ציבורי - אלא אם כן הוא מקום המשמש למגורים או המשמש חבר בני אדם שהחברות בו היא למי שמלאו לו שמונה עשרה שנים ולתקופה רצופה.

 

סגור

מה בעצם אסור?

ההגדרות שאנו מחפשים נמצאים בסעיף 34כד לחוק העונשין:

"פרסום" - כתב, דבר דפוס, חומר מחשב, או כל מוצג חזותי אחר וכן כל אמצעי שמיעתי העשוים להעלות מלים או רעיונות, בין לבדם ובין בעזרת אמצעי כלשהו;

"פרסם" –

... בפרסום שאינו דברים שבעל פה - להפיצו בקרב אנשים או להציגו באופן שאנשים במקום ציבורי יכולים לראותו, או למכרו או להציעו למכירה בכל מקום שהוא, או להפיצו בשידורי טלויזיה הניתנים לציבור, או להפיצו לציבור באמצעות מחשב בדרך הזמינה לציבור, או להציעו לציבור באמצעות מחשב;

האם הצגת תכנים למבוגרים ברשת האינטרנט נכנסת להגדרה זו? הגדרת פרסום כוללה בתוכה הפצה לציבור באמצעות מחשב בדרך הזמינה לציבור, וכן הצעה לציבור באמצעות מחשב, אך האם פירוש הדבר שאתרים למבוגרים אינם חוקיים כלל ועיקר?

יתכן ויש מקום לפרש את המונחים "הפצה לציבור" ו- "הצעה לציבור", בצורה הדומה להגדרת "מקום ציבורי":

"מקום ציבורי" - דרך, בנין, מקום או אמצעי תעבורה שיש אותה שעה לציבור זכות או רשות של גישה אליהם, בלא תנאי או בתנאי של תשלום, וכל בנין או מקום המשמש אותה שעה להתקהלות ציבורית או דתית או לבית משפט היושב בפומבי

אנו רואים כי מקום נחשב לציבורי כאשר הגישה למקום אינה תלויה בכל תנאי. יתכן והצבת תנאי שימוש נאותים בפני הגולשים המבקשים להיכנס לאתר האינטרנט תאפשר לבעל האתר להימנע מפעולת הפרסום, אך מכל מקום יש להימנע ממתן אפשרות כניסה לקטינים בכדי לצמצם את האפשרות שיוגש כתב אישום.

כמובן שדיון בפרסום תועבה ברשת האינטרנט לא יהיה מושלם מבלי להזכיר את "חוק הצנזורה" (הצעת חוק הגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים, התשס"ו-2006, פ/892/17) אותה הצעת חוק פרטית אשר הגיש חבר הכנסת אמנון כהן המבקש להטיל על ספקי שירות האינטרנט את החובה לחסום מלכתחילה את הגישה לאתרים למבוגרים ולא לאפשר גישה אליהם ללא אמצעי זיהוי מתאים.

< האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו - לייעוץ משפטי פרטני ניתן ליצור קשר >

יצירת קשר

על מנת להתייעץ, צרו איתנו קשר:
שם:
דוא"ל:
הודעה: