חיפוש באתר
חוק העונשין, התשל"ז-1977, קובע איסור חמור על פרסום או החזקת חומר תועבה ובו דמותו של קטין (פורנוגרפיית ילדים).
כך למשל קובע סעיף 214(ב) לחוק העונשין עונש מאסר של חמש שנים למפרסם פרסום תועבה ובו דמותו של קטין (או אף הדמייה או ציור של קטין), וסעיף 214(ב3) קובע עונש מאסר של שנה למחזיק חומר מסוג זה, אף אם כלל לא פרסם אותו.
סעיף 214 לחוק העונשין
מהי אותה החזקה והאם היא באה לידי ביטוי גם בשמירת עותק במטמון של הדפדפן?
בפס"ד פלוני (פ 7936/07 (שלום ת"א) מדינת ישראל נ' פלוני, לא פורסם) בית המשפט דן בשאלה האם צפייה בתמונות פורנוגרפיית ילדים ברשת האינטרנט מהווה החזקה של הקבצים הרלוונטיים, וקבע כי התשובה לשאלה זו הינה בשלילה, שכן:
כלל לא ברור באם הנאשם העביר את תמונות התועבה, המפורסמות על ידי אחר ברשת, למחשבו, דהיינו, לכונן הקבוע שבו. כשלוחץ הנאשם על העכבר ומעלה תמונה או סרטון על מסך המחשב, אין הוא "מחזיק" דבר. החומר, בצורתו כביטים אלקטרונים, מגיע משרת רחוק, ספק אם בארץ, או במעבר ממספר שרתים, לצפיה על מסך המחשב.
... כלל לא ברור אם שיתוף הקבצים, כאמור בעובדות כתב האישום, מעביר דרך קבע את אותם קבצים לכונן הקבוע במחשב הנאשם, או אם כל הנשמר במחשב הנאשם אינו אלא ההפניה לקבצים המוחזקים במקום אחר, ומכאן – שאינם ברשותו.
האם הנמקה זו אכן נכונה?
כידוע, כאשר אנו גולשים ברשת האינטרנט, התוכן בו אנו צופים נשמר במחשב הגולש, בתיקיה המשמשת את הדפדפן להצגה מהירה של תכנים, ואף מאפשרת צפייה בתכנים אלו ללא חיבור לרשת האינטרנט (גלישה במצב "לא מקוון").
נראה כי במצב זה אין חולק כי התמונות אכן נמצאות ברשותו של הצופה, וכי הן מועברות ונשמרות במחשבו (אף שיודגש כי בדפדפנים מסוימים קיימת אפשרות לגלישה "מבלי להשאיר עקבות").
אולם, אף שכפי הנראה מתקיימת החזקה בעת צפייה בקבצים ברשת האינטרנט, תעמוד לצופה דווקא ההגנה הנקובה בסוף סעיף 214(ב3) – "למעט המחזיק באקראי ובתום לב", שהרי שמירת הקבצים על ידי הדפדפן נעשית פעמים רבות מבלי שהגולש עצמו יהיה מודע לפעולה זו, ומכל אופן היא אינה תכלית הצפיה.