הימורים מבוססי פרסומות

סאלי הרפר החליטה להקים אתר אינטרנט, בו תאפשר לגולשים לזכות בפרסים תמורת הימורים. המודל העסקי עליו היא רוצה לבסס את רווחיה איננו כסף אשר ישלמו הגולשים עבור השימוש באתר, כי אם דווקא רווחים מפרסומות בהם יצפו הגולשים בעת השימוש.

מודל עסקי זה מאפשר הקמת מיזמים בהם הגולש "נמשך" לצפייה בפרסומות עבור האפשרות לזכות בפרסים, אך האם מיזמים אלו יפלו לגדר הימורים?

לשון החוק ברורה ויבשה – באם המשחק מאפשר זכייה בשווה כסף ומבוסס על מזל, מדובר לכאורה במשחק אסור.

הוראה זו נכונה אף כאשר משחקים אלו אינם ממכרים ואינם דורשים כל הוצאה כספית מהמשחק, אך היא אינה עונה על השאלה האם ההוראה אכן תיאכף על ידי בתי המשפט, והאם אכן יוגשו כתבי אישום על בסיס משחקים תמימים אלו.

לעניין זה ניתן לראות כי בתי המשפט ייחסו חשיבות הן למימד ההתמכרות שבהימורים והן, ואולי אף יותר, למימד הסיכון הכלכלי שבהימורים.

כאשר לא קיים כל סיכון כספי, ניתן להיתקל באמירות כגון זו של בית המשפט בפס"ד גצל (ת"א (ת"א) 2296/00 גצל נ' שידורי קשת בע"מ, פ"מ כרך תש"ס, חלק שני, עמ' 145):

סעיף 225 לחוק העונשין אוסר באיסור גורף כל הגרלה, ללא הבחנה בין הגרלות הכרוכות בתשלום, לבין אלה שאינן כרוכות בדמי השתתפות. ואולם, המרכיב הכספי הוא דומיננטי לאור התכלית החברתית של מלחמה בתופעות השליליות של הגרלות, הימורים ומשחקים אסורים. הניסיון מלמד כי אין מעלים טרוניה כנגד הגרלות שאינן כרוכות בתשלום ישיר עבור ההשתתפות, כגון פותרי תשבצים בעיתון או קונים ברשתות המזון. הגרלות שאינן מותנות בתשלום כספי ישיר, אין בהן להביא לידי סיכון כלכלי.

לשון החוק ברורה, אך אם בית המשפט יידרש ליישמה על משחקים מסוג זה, יתכן והתוצאה המשפטית תהיה שונה.

להרחבה בעניין האיסור על עריכת משחקים אסורים, הגרלות והימורים, ראו מאמר משחקים אסורים והגרלות