העליון - גם בקניין רוחני, לא לחשוף IP ללא מסגרת חוקתית

בית המשפט העליון אישר השבוע, בפסק דין שניתן על ידי השופט ריבלין, את ההלכה שנקבעה בעניין מור בדבר חשיפת IP של נתבע. בעניין מור דובר על חשיפת כתובת IP של טוקבקיסט אנונימי שהואשם בעוולה של לשון הרע באינטרנט. בפסק הדין, קבע בית המשפט ברוב של השופט ריבלין והשופט אדמונד לוי, כנגד דעת המיעוט של השופט רובינשטיין, כי האנונימיות היא זכות אינהרנטית המתקיימת גם באינטרנט ומכילה בתוכה את הזכות לפרטיות ואת הזכות לחופש הביטוי. גילוי פרטים של גולש הוא סעד חריג ביותר שבפועל רותם את מערכת המשפט וצד שלישי (הספקית) לקיום חקירה, שתביא להגשת תביעה. פעולה שכזו לא יכולה להתבצע ללא תשתית חוקית, שלא קיימת היום.

כאמור, השבוע אישר בית המשפט העליון את ההלכה, בפסק דין שניתן בערעור של חברת Google על פסק דין בבית המשפט המחוזי. במקרה זה תובע דרש מ-Google להעביר את פרטיו (לרבות כתובת IP מקור) של משתמש Gmail שהקים אתר שפגע בקניין הרוחני של התובע. בית המשפט המחוזי, דרש מ-Google להעביר את הפרטים. בערעור, בית המשפט העליון קבע כי במקרה זה מדובר בזכות הקניין ולא בזכות לשם טוב ויתכן שיש בכך השפעה על האיזונים הנדרשים - אך למרות זאת, אין כיום בחוק מסגרת המאפשרת את חשיפת פרטי המעוול ככתוב בפס"ד מור.

נראה כי באישוש ההלכה של מור, מעותת בית המשפט למחוקק כי נדרשת מסגרת חקיקתית שתאפשר מתן צו בית משפט, בתנאים שונים למסירה של פרטים של משתמש על ידי ספקית. נזכיר כי בארה"ב התקבלו כבר מספר פסקי דין המורים על חשיפת פרטי מעוול במידה והתובע מסוגל להוכיח אפשרות פיזית לחשיפתו וכן חומרה מסויימת של מעשיו.

מקור: ע"א 1622/09 גוגל ישראל בע"מ נ' ברוקרטוב